01.04.2019

גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה

מידע על הפרוצדורה

בקליניקת אינסימה מבוצעות בדיקות גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה אשר אינן דורשות אשפוז לפני או אחרי הפעולה. על-מנת לבצע בדיקה איכותית ולהשיג תוצאות אמינות, על המטופל להכין את מערכת העיכול, בהתאם להליך שיעבור

גסטרוסקופיה היא בדיקה של הוושט, חלל הקיבה והתריסריון, אשר מתבצעת באמצעות מכשיר הנקרא אנדוסקופ. האנדוסקופ מוחדר למערכת העיכול דרך הפה, ומאפשר צילום של דרכי העיכול העליונות וקבלת תמונה ברורה בשידור חי. הבדיקה משמשת לאבחון וכן לטיפול.

הכנה לקראת בדיקת גסטרסטרוסקופיה:

  • יש להימנע מאכילה במשך 4-6 שעות טרם ביצוע הבדיקה

  • מותר לשתות מים בלבד

  • לא מומלץ לשתות משקאות ממותקים או מוגזים, משקאות בעלי צבע כמו קפה ותה, מיצים עם עיסת פרי וכן מוצרי חלב.

קולונוסקופיה היא בדיקה של מעי הגס, אשר מתבצעת באמצעות מכשיר הנקרא אנדוסקופ. האנדוסקופ מוחדר למערכת העיכול דרך פי-הטבעת, ומאפשר צילום של דרכי העיכול התחתונות וקבלת תמונה ברורה בשידור חי. הבדיקה משמשת לאבחון וכן לטיפול.

הכנה לקראת בדיקת קולונוסקופיה:

  • יש להימנע מאכילת פירות וירקות 3 ימים טרם ביצוע הבדיקה.

  • יש להימנע מאכילה בכלל במשך 12 שעות טרם ביצוע הבדיקה.

  • לצורך ניקוי המעי לקראת הבדיקה, יש לשתות תכשיר נוזלי משלשל (פירוט בדוגמא מטה).

  • אין צורך לבצע חוקן או בהליכים לא נעימים אחרים.

  • יתכן שתידרשו ליטול גם כדור משלשל.

דוגמא להוראות הכנה לקראת קולונוסקופיה המתוכננת לשעה 19:30:

  • 3 ימים לפני הבדיקה אין לאכול פירות וירקות.

  • החל מ-3 ימים טרם הבדיקה יש להתחיל ליטול 2 כדורי Laxadin(כדור משלשל) כל ערב אחרי הארוחה האחרונה.

  •יש להקפיד לשתות הרבה מים.

  • ביום הבדיקה:

    ○ בשעה 8:00 - יש להתחיל לשתות מנה ראשונה של תמיסת MOVIPREP

    ○ בשעה 13:00 - יש להתחיל לשתות מנה שניה של תמיסת MOVIPREP

    ○ עד שעה 17:00 - שתיה מרובה בלבד

    ○ אחרי שעה 17:00 - צום מלא

בדיקות גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה מבוצעות תוך שימוש בתרופת הרגעה ומשכך כאבים על-מנת להשיג סדציה קצרה ללא הרדמה מלאה ("טשטוש"). התרופות ניתנות לוריד.

  • המטופל "נרדם" לכ- 10-20 דק', ממשיך לנשום באופן עצמאי ולשמור על טונוס שרירים.

  • המטופל יכול לבצע הוראות פשוטות של הרופא במהלך הבדיקה (למשל להסתובב).

  • המטופל אינו חש בכאב או בתחושות לא נעימות במהלך הבדיקה, ואף איננו זוכר את הפעולה לאחר התעוררות.

הבדיקות מתבצעות באווירה רגועה ופרטית, השומרת על נוחות המטופל. בסיום השפעת התרופות, לאחר כ-30 דק', המטופל שב לערנות ולהתמצאות מלאה, יכול לשתות נוזלים ואף לעזוב את המרפאה עם מלווה מבוגר. חשוב לזכור – ישנו איסור מוחלט לנהוג ברכב במשך 4-6 שעות לאחר הבדיקה.

01.04.2019

מחלות פפטיות של דרכי העיכול העליונות

דלקת וושט (איזופגיטיס), דלקת קיבה (גסטריטיס) כיב קיבה ודלקת תריסריון (דואודניטיס).

איזופגיטיס, גסטריטיס ודואודניטיס הן מחלות דלקתיות נפוצות, הקשורות להיווצרות מוגברת של חומצה בקיבה. הפרשה מוגברת של חומצה בקיבה עלולה להיגרם מסיבות שונות, אך הסיבה המובילה לכך היא נשאות של החיידק Helicobacter Pylori.

החיידק נצמד לרירית הקיבה, חודר אליה ויוצר גירוי להפרשת חומצה, אשר גורמת לדלקת כרונית ופעילה. כתוצאה מתהליך הדלקתי, מופיעים צרבת וכאבים בחלקה העליון של הבטן. הימצאות ממושכת של החיידק בקיבה עלולה לגרום להתפתחות גידולים סרטניים, כמו לימפומה.

איזופגיטיס (דלקת הוושט), נובעת מחדירה של חומצת קיבה לתוך הוושט, במנגנון הקרוי ריפלוקס. איזופגיטיס עלולה להוביל להתפתחות המחלה ע"ש בארט (Barrett Esophagitis), ובעקבותיה גדל הסיכון להופעת סרטן בוושט.

בשל הסיכון הגבוה, אנו ממליצים על ביצוע בדיקה להימצאות החיידק הליקובקטר פילורי בכל מטופל אשר סובל מתחושה של חומציות מוגברת, מצרבת או מכאבים ברום הבטן. אם אכן ימצא זיהום בהליקובקטר פילורי, יידרש טיפול תרופתי.

01.04.2019

סרטן המעי הגס

התסמינים הראשונים של סרטן מעי הגס

סרטן המעי הגס מתפתח בדרך-כלל בעקבות מחלות דלקתיות כרוניות במערכת העיכול, כיבים או פוליפים במעי הגס. התפתחות ממאירויות (מחלות סרטניות) של מעי הגס היא תהליך איטי, אשר לרוב אינו מורגש כלל ע"י המטופל. מסיבה זו, לעיתים המחלה תתגלה רק בשלב מתקדם.

תסמינים מוקדמים של סרטן המעי הגס:

  • דימום מפי הטבעת והרקטום, דם בצואה

  • שלשול שנמשך יותר מארבעה שבועות

  • גידול שהרופא יכול למשש בבטן או בפי הטבעת

  • ירידה לא מכוונת במשקל

  • כאבים בבטן או בפי הטבעת

  • הפחתת כדוריות דם אדומות והמוגלובין (אנמיה), מה שמוביל לעייפות ולקוצר נשימה

  • לעיתים, גידול סרטני עלול לגרום לעצירות ואף להביא לחסימת מעיים מוחלטת

יש לזכור - גם מחלות מעיים אחרות עלולות להוביל לתסמינים אלו (טחורים, דיברטיקוליטיס, מחלות מעיים דלקתיות וקוליטיס). כלומר, התסמינים בהחלט דורשים בדיקה רפואית, אך אין זה מחייב שמדובר בסרטן.

תסמין אשר נחשב מטריד במיוחד הוא הופעת דם בצואה. תסמין זה אמנם עלול להצביע על הימצאות סרטן במעי הגס או במעי הדק, אך הוא יכול להופיע גם בעקבות טחורים (בעיקר דם טרי או בצבע אדום בוהק), דימום מכיב בקיבה או בתריסריון (יופיע כצואה שחורה) ועוד. בכל מקרה, איתור דם בהיר או כהה בצואה מחייב בדיקה רפואית קפדנית, כולל אנדוסקופיה.

01.04.2019

סרטן הקיבה

התסמינים הראשונים של סרטן הקיבה

אחת התמונות המוקדמות של סרטן הקיבה מציגה תאי אפיתל שטוחים ומשתנים בדופן הפנימית של הקיבה. תאים אלה מופיעים כתוצאה מתהליך דלקתי או אטרופי (ניווני) ממושך בקיבה, ובהמשך הם עלולים להתפתח וליצור גידול ממאיר.

בדרך כלל, המחלה מתפתחת באיטיות לאורך שנים רבות. בתחילת המחלה, המטופל לא יחוש כלל בתסמינים, ולכן סביר שלא יאובחן כחולה במשך זמן רב. יתרה מזאת, גם במדינות המציעות שירותי רפואה מתקדמים מאוד, רק 25% מהמקרים של סרטן הקיבה יאובחנו בשלב מוקדם.

מתי נחשוד? - התסמינים המוקדמים ביותר של סרטן הקיבה:

  • "קלקול קיבה" לאחר אכילת אוכל מוכר.

  • תחושת נפיחות וכבדות לאחר ארוחה.

  • צרבות וגיהוק.

  • אובדן תיאבון ובחילות.

בהופעת תסמינים אלה, יש להתייעץ עם הרופא ולבצע בדיקות שמטרתן לשלול מצב טרום סרטני או סרטן קיבה בשלביו הראשוניים. כאשר הגידול ממשיך לגדול וחודר את דופן הקיבה, עלולים להופיע תסמינים חמורים יותר:

  • כאבי בטן.

  • דם בצואה, צואה כהה או בצבע שחור.

  • צרבת והקאות.

  • עצירות או שלשול.

  • אובדן משקל לא מכוון.

  • קושי בבליעה.

  • גוון צהבהב של הסקלרה (לובן העין) או של העור.

  • נפיחות בבטן.

  • חולשה ועייפות.

בהופעת תסמינים אלה, יש להגיע לבדיקת רופא בהקדם האפשרי.

סיבות להופעת סרטן הקיבה

הסיבות להופעת סרטן הקיבה אינן מובנות במלואן, אך ניתן להצביע על מספר גורמים אשר תורמים באופן ודאי לעליה בסיכון להתפתחות המחלה. ביניהם:

  • כיב פפטי של הקיבה.

  • דלקת בקיבה.

  • אנמיה.

  • פוליפים בקיבה.

גורמים שמחמירים את מצב המחלה:

  • עישון.

  • השמנת יתר.

  • אכילת מזון כבוש ומלוח.

גורמי סיכון תעסוקתיים:

  • עבודה בתעשיית הפחם וזיקוק נפט.

  • עבודה בתחום הכימיה, עבודה עם דלקים.

01.04.2019

התקנת בלון תוך-קיבתי: התמודדות עם השמנת-יתר ללא ניתוח

מידע והנחיות כלליות למטופל

התקנת הבלון התוך-קיבתי הינה חלק ממערך טיפולי רחב אשר נשען על ההחלטה להתחיל במסע ארוך טווח, שעיקרו הוא שינוי מהותי באורח חיים ורצון להבטיח עתיד בריא יותר. בחצי השנה הראשונה שלאחר התקנת הבלון, חשוב מאוד לרכוש את הכלים הדרושים לשמירה על בריאות ומשקל לאורך שנים. יש לזכור שהבלון הוא רק כלי עזר בתהליך ההרזיה, וכי הכרחי להמשיך מעקב קבוע בליווי צוות רב-תחומי.

הוראות הכנה לפני ההתקנה:

  • 7 ימים לפני – יש להמעיט במזון עשיר בפחמימות, כמו מאפים וממתקים.

  • יומיים לפני - אין לאכול פירות וירקות.

  • יום לפני– יש לאכול ארוחת ערב קלה בלבד, אחריה נמנעים מאכילה.

  • חשוב להקפיד לשתות הרבה נוזלים, עדיף מים.

  • ביום התקנת הבלון:

    ○ ארוחה אחרונה 12 שעות לפני הבדיקה.

    ○ הקפדה על שתיה מרובה.

    ○ 6 שעות לפני הבדיקה - צום מלא.

מידע והנחיות כלליות למטופל:

בשלב ההכנה, כשבוע-שבועיים לפני התקנת הבלון, המומחים שלנו ינחו אותך בנושאי תזונה נכונה, בניית דיאטה, פעילות גופנית ובקרת משקל. שלב זה מתחיל לאחר ייעוץ ראשוני עם הרופא.

התקנת הבלון מתבצעת בהרדמה קלה, תוך שימוש בתרופה מרגיעה, כך שהמטופל איננו חש אי-נוחות. שעות ספורות לאחר התקנת הבלון, עלולים להופיע כאבי בטן, תחושת בחילה או הקאות. תסמינים אלה שכיחים מאוד, אינם מסוכנים ולרוב נעלמים במהירות לאחר נטילת תרופה. תחושת אי-נעימות בבטן ובחילות עלולות להימשך כשבוע. בתקופה זו הגוף מסתגל להימצאות גוף זר בתוכו, שתיית נוזלים בזמן בחילה עשויה להקל על התסמינים.

לאחר ביצוע ההליך, המטופל חוזר בהדרגה לתזונה רגילה. בשבועות הראשונים יש להקפיד לאכול ארוחות קטנות מאוד (כמה כפות בודדות של מזון), עפ"י ההרגשה האישית, כל שעתיים עד שלוש שעות. מומלץ לאכול באופן מסודר ובישיבה מול שולחן. יש לזכור לאכול לאט, ללעוס היטב את המזון ולא לדבר בזמן הארוחה, זאת על מנת להפחית את כמות האוויר שנכנס לקיבה בזמן השתייה או האכילה. אוויר כלוא בקיבה או במעיים עלול לגרום לאי-נוחות .

יתכן ותופיע תחושת מלאות כבר לאחר אכילת 3-4 כפות מזון. מומלץ להתייחס לתחושה זו, ולהפסיק את האכילה מיד. התקנת הבלון אמנם מקטינה את חלל הקיבה, אך המוח עדיין לא מסתגל למצב החדש ולמרות תחושת המלאות עלולים לחוש רעב. יש להקפיד שלא לאכול בשעות הערב המאוחרות, לפחות שעתיים לפני השינה.

על אף הקושי, יש להקפיד על ההנחיות לעיל, וכך להימנע מתחושה לא נעימה, בחילה ואף הקאה.

כחצי שעה לפני הארוחה, יש להפסיק שתיית נוזלים. ניתן לחזור לשתות 30-45 דקות לאחר הארוחה. שתיית כוס מים אחת כשעה לפני הארוחה וכוס נוספת כשעה לאחר הארוחה, ובסה"כ 6-8 כוסות מים ביום, תעזור במניעת התייבשות ויותר מכל תסייע בשטיפת הבלון שהוחדר. יש להימנע מצריכת משקאות מוגזים שיגרמו לתחושת אי-נוחות וממשקאות אלכוהוליים (האלכוהול ייספג מהר במיוחד – נימנע בחודשיים הראשונים).

שמירה על דיאטה מאוזנת ומגוונת היא חלק חשוב ביותר בתהליך ההסתגלות. בתחילה, יש להקפיד על צריכת חלבונים (בשר, דגים, קטניות, ומוצרי חלב), לאחר מכן, יש לשלב פחמימות (דגנים, תפוחי אדמה, פסטה, לחם, אורז וכו'). כחלק מהמעבר לדיאטה אופטימלית, יש להתמקד באכילה של 3-5 ארוחות מסודרות ביום. הקפדה על שגרת תזונה מסודרת ובריאה תסייע למנוע תחושת רעב, פיתוי ל"נשנושים" במהלך היום, צריכת מאכלים עתירי קלוריות ואכילה מופרזת.

בשבועות שאחרי התקנת הבלון, מומלץ גם לצרוך מולטי-ויטמין בלעיסה.

יש לזכור כי פעילות גופנית גם היא חלק בלתי נפרד מתהליך המעבר לאורח חיים בריא והירידה במשקל. כבר לאחר ימים ספורים, עם חלוף הבחילות, מומלץ להתחיל בהליכות יום-יומיות, לפי יכולתו של המטופל. בנוסף, אנו ממליצים לנהל יומן מעקב משקל (היומן נמצא באתר) כבר משלב ההכנה וכן בחודשים שאחרי ההליך.

01.04.2019

השינוי התזונתי לאחר התקנת בלון תוך-קיבתי

שלושה שלבי השינוי התזונתי לאחר התקנת הבלון בקיבה

בשבועות הראשונים שלאחר התקנת הבלון, יבוצע מעבר תזונתי בן שלושה שלבים, באופן הדרגתי ובהתאם לתחושת המטופל.

  • שלב ראשון: תפריט נוזלים

בימים הראשונים שלאחר ההליך, לא תתאפשר אכילה רגילה, בעיקר עקב בחילות. עיקרו של שלב הנוזלים הוא הקפדה על שתיית 6 כוסות נוזלים לפחות בכל יום. יש לשתות בלגימות קטנות בלבד, ולהעלות בהדרגה את הכמות הנצרכת, עד חצי כוס בכל פעם. ניתן לשתות- מים, מרק צח, תה חלש וקפה (עד 3 כוסות משקה עם קפאין ביום), חלב ורויון .

  • שלב שני: תפריט רך/טחון ללא סיבים

מומלץ להתקדם לשלב זה בהקדם האפשרי, משום ששילוב מזון יקל על תחושות הבחילה והצרבת. יש לטחון את המזון הנצרך לכדי מרקם חלק ונטול גושים וסיבים. מומלץ לקלף פירות וירקות.

ניתן לאכול- גבינה לבנה, לבן, מרק ירקות טחון (ניתן להוסיף עוף טחון), מחית תפוחי אדמה, ביצה רכה, מוס טונה, רסק עגבניות, יוגורט או מעדן חלב (כמה שפחות ממותק), דייסת סולת ורסק פירות (רסק תפוחים, גרבר) - עד פרי אחד ליום.

  • שלב שלישי: תפריט מוצק

בשלב זה יתבצע מעבר לתפריט מוצק עתיר סיבים, אשר חייב להיעשות בהדרגה ובזהירות רבה. המזון שיצרך יהיה מגורד או רך, ונבצע הסמכה שלו באופן הדרגתי.

ניתן לאכול- אותם מאכלים שצרכו בשלב השני, אך הפעם במרקם מוצק יותר. יתבצע שילוב הדרגתי של מזון עתיר סיבים תזונתיים כמו דייסת שיבולת שועל (קוואקר) וירקות לא מקולפים.

חשוב לזכור: משקאות מוגזים יגרמו לאי נוחות, תחושת מלאות ובחילה, אלכוהול נספג מהר מהרגיל, חשוב להמנע משתיית משקאות חריפים בחודשיים ראשונים לאחר השתלת הבלון.

01.04.2019

בלון תוך-קיבתי

גישה טיפולית אלטרנטיבית בהשמנת יתר

עודף משקל (Overweight) והשמנת יתר (Obesity) הן בעיות שכיחות ומורכבות, בהן נאלצים להילחם צוותים רפואיים ברחבי העולם כולו. השמנת יתר נמצאה קשורה ליותר מ-60 מחלות כרוניות, היא משפיעה לרעה על מאזן הכולסטרול והשומנים בדם, גורמת לעליה בלחץ הדם ופוגעת ברגישות לאינסולין ובמאזן הסוכר בדם. עם העלייה ב- BMI (מדד מסת הגוף), עולה גם הסיכון למחלות לב, שבץ מוחי וסוכרת מסוג 2.

זאת ועוד, נמצא כי השמנת יתר מגבירה את הסיכון לתחלואה בסרטן השד, המעיים והערמונית.

התקנת בלון תוך-קיבתי היא גישה טיפולית אלטרנטיבית עבור מטופלים שאינם מעוניינים לעבור ניתוח בריאטרי או עבור מטופלים שאינם מאושרים כמועמדים לניתוח עקב בעיות רפואיות אחרות.

הבלון התוך-קיבתי הוא מעין כדור ממולא בנוזל ובאוויר, אשר מותקן בתוך חלל הקיבה. כאשר הבלון מלא, הוא תופס כשליש מנפח הקיבה ומפעיל לחץ על דפנות הקיבה מבפנים. בכך גורם הבלון לתחושת מלאות אשר מובילה את המטופל לצרוך פחות מזון, ובבוא הזמן, גם לחוש פחות רעב. את הבלון המלא לרוב משאירים בתוך הקיבה במשך 6 חודשים. במהלך תקופה זו, לצד הקפדה על תזונה בריאה ושינוי הרגלי אכילה, גוף המטופל יוריד ממשקלו וכן תתאפשר בניה מחודשת של חילוף חומרים תקין.

התקנת בלון תוך-קיבתי היא שיטה המוכרת כיעילה ובטוחה להשגת ירידה בינונית במשקל. כאמור, מטרת השיטה היא ירידה בינונית במשקל, לצד תיקון הפרעות מטבוליות – תיקון הפרעה במאזן השומנים בדם (כולסטרול וטריגליצרידים), הורדת רמות חומצת השתן בדם (Uric acid) ושיפור השליטה בסוכרת מסוג 2 וביתר לחץ דם. הבלון התוך-קיבתי נמצא יעיל גם בהתמודדות עם התסמונת המטבולית ועם מחלת הכבד השומני.

הירידה הצפויה במשקל היא כ-10-20 אחוזים מהמשקל ההתחלתי. במחקרים שונים דווח כי הושגה ירידת משקל בין 14 ל-17,5 ק"ג בממוצע, וכי השפעה זו פחתה בהדרגה לאחר הסרת הבלון. בנוסף על הירידה במשקל, מטופלים ציינו ירידה בהיקף המותניים ושיפור סובייקטיבי באיכות החיים. אם כן, יתרונותיו של הבלון התוך-קיבתי כפתרון טיפולי מוצלח הוכחו במחקרים ואף בפועל.

יש לציין כי יתכנו תופעות לא נוחות אך קצרות טווח, כמו כאבים רום הבטן, בחילות והקאות, אשר נעלמות ימים ספורים לאחר התקנת הבלון. בנוסף, ישנם מקרים בודדים של אי נוחות מתמשכת וסיבוכים, בהם נדרשת הסרה מוקדמת של הבלון.

01.04.2019

מחלות לב וכלי דם

טרשת עורקים, אטרוסקלרוזיס

מחלות לב וכלי דם (מחלות קרדיו-וסקולריות) הן סיבת התמותה השכיחה ביותר בעולם המערבי. מאמצים כבירים מושקעים במניעת תחלואה נפוצה זו, אך בפועל המסוגלות למנוע הופעתן של מחלות אלה מוגבלת ביותר.

מלבד גנטיקה, אשר מהווה גורם מובהק בסיכון לתחלואה זו, המחלות הקרדיו-וסקולריות קשורות במחלות רקע אחרות ובהרגלי חיים שונים כדוגמת סוכרת, יתר-לחץ דם, עודף שומנים בדם, עישון והיעדר פעילות גופנית. אם כן, איזון או מיגור מלא של גורמים אלה עשויים להביא לירידה משמעותית בסיכון לאירועים קרדיו-וסקולריים.

כאשר מדובר על תחלואה קרדיו-וסקולרית, מרבית המחלות קשורות בהתפתחותה של טרשת עורקים (Atherosclerosis). טרשת עורקים הינה היצרות של העורקים, אשר נגרמת כתוצאה מהצטברות של שומנים (כולסטרול, ליפידים) וסידן על דפנות העורק, המובילה לחסימה חלקית ואף מלאה של חלל כלי הדם. העורקים מובילים דם למוח, ללב ולכלי דם אחרים, כך שהיצרות שלהם מובילה בתורה לירידה בזרימת הדם לאותם איברים ולנזק חמור.

היצרות בכלי הדם אשר מספקים דם לרגליים, מתבטאת בכאבים בזמן ההליכה (בשוקיים או בעכוז), בעוד שהיצרות בכלי הדם המובילים דם למוח עלולה להוביל לאירועים נוירולוגיים שונים, כולל שבץ מוחי והיצרות בכלי הדם אשר מספקים דם ללב (העורקים הכליליים) מתבטאת בכאבים בחזה (אנגינה פקטוריס).

באשר לכאבים בחזה, במרבית המקרים, מדובר בכאב המופיע במאמץ וחולף במנוחה (תעוקת חזה יציבה), במקרים אחרים התלונה העיקרית היא קוצר נשימה ללא מרכיב משמעותי של כאבים בחזה.

היה והמטופל מדווח על תעוקת חזה יציבה, תבוצע לו בדיקה גופנית ובדיקת אק"ג אשר מטרתה לשלול מצב חד ומסכן חיים, ולאחר מכן ימליץ הקרדיולוג על המשך הבירור.

01.04.2019

תעוקת לב יציבה

בירור רפואי לחולה עם תעוקת לב יציבה

בעוד שמיעוט המטופלים יופנו ישירות לצנתור כלילי, מרביתם יעברו ראשית בירור נוסף אשר מטרתו לברר האם הלב אכן סובל מאספקת דם ירודה ביחס לדרישה וכן למקם באופן כללי את האזור הפגוע.

מלבד בדיקה קרדיולוגית ובדיקת אק"ג, על המטופל לעבור בדיקות נוספות:

  • בדיקת אקו-לב – בדיקה לא פולשנית אשר מתבצעת באמצעות מכשיר האולטרסאונד (US). הבדיקה נעשית במנוחה ומטרתה להדגים את חלקי הלב השונים (שריר הלב והמסתמים) ולוודא כי הם מתפקדים כשורה.

  • בהמשך ניתן להשלים בדיקות עזר במאמץ אשר מדגימות וממקמות אזורים בשריר הלב אשר סובלים מחוסר אספקת דם נאותה. בדיקות אלה כוללות:

    ○ ארגומטריה- מבחן מאמץ תוך ניטור אק"ג, המבוצע בזמן ריצה או הליכה על מסילה רצה, הליכון.

    ○ אקו-לב משולב עם מאמץ.

    ○ מיפוי לב במאמץ - הזרקת חומר רדיואקטיבי המאפשר הדגמת חלקים פגועים של הלב, אליהם לא מגיע החומר בזמן מאמץ.

  • במטופלים אשר מסיבות כלשהן נבצרה מהם היכולת לבצע מאמץ ניתן לבצע את אותן הבדיקות על ידי החשת דופק באמצעים תרופתיים.

מטופלים המתלוננים על כאב חזה תעוקתי אשר הודגם אצלם אזור החשוד כסובל מאספקת דם ירודה בהשוואה לאזורים אחרים בלב, יופנו במרבית המקרים לצנתור כלילי.

    צנתור כלילי - פעולה פולשנית אשר מתבצעת תוך שימוש בקרינת רנטגן וחומר ניגוד, ומאפשרת הן הדמיה של העורקים הכליליים המספקים דם ללב והן טיפול בעורקים אלה באמצעות בלונים ותומכנים (סטנטים- סלילי מתכת אשר שומרים על עורק פתוח לאחר הרחבת הצרות).

    "צנתור-וירטואלי"- מדובר למעשה בבדיקת CT ייעודית אשר מאפשרת הדמיה טובה של זרימת חומר ניגוד בעורקים הכליליים באמצעים לא פולשניים. בדיקה זו אינה מתאימה לכלל המטופלים בשל מגבלות טכניות. במקרה בו מודגמת היצרות משמעותית בכלי דם, החולה יופנה לצנתור כלילי פולשני.

יש לציין כי תהליך אבחנתי זה רלוונטי למטופלים המציגים תלונות ממושכות ויציבות לאורך זמן. במקרים בהם נוצרת חסימה מלאה או חלקית של כלי דם בלב, מדובר באירוע לבבי חד אשר עלול להסתיים באוטם שריר הלב (התקף לב), ולכן מטופל כזה יופנה מידית לחדר מיון בבית חולים.

01.04.2019

צנתור כלילי

צנתור איבחוני וטיפולי

צנתור לב ואנגיוגרפיה כלילית הן פעולות אבחון המבוצעות בחדר צנתורים ייעודי. פעולות אלה מספקות מידע חשוב ומלא אודות המבנה והתפקוד של הלב וכלי הדם.

אנגיוגרפיה מבוצעת כדי לאבחן היצרות או חסימה מלאה של כלי דם, ולפיכך פגיעה בזרימת הדם באותו כלי. הפרעה לזרימת הדם בכלים המזינים את שריר הלב גורמת לכאבים בזמן מאמץ או במנוחה, מגבילה את מסוגלותו של המטופל לבצע פעילות גופנית ופוגעת באיכות החיים. מצב זה גורם בהדרגה לתסמינים של אי-ספיקת לב, כמו נפיחות וקוצר נשימה, הפרעות בקצב הלב והוא עלול אף לגרום למוות.

אנגיוגרפיה משמשת לאבחון מחלות לב ולתכנון הטיפול. לעיתים קרובות בתום ביצוע הבדיקה, ימליץ הצוות הרפואי על ביצוע צנתור כלילי על-מנת לפתוח את החסימה בכלי הדם. השיטות הנפוצות ביותר לטיפול במחלות עורקים כליליות הן הכנסת סטנטים לעורקים המוצרים, ביצוע מעקף כלילי או טיפול שמרני.

כיצד מתבצעת בדיקת אנגיוגרפיה?

אנגיוגרפיה אינה ניתוח, היא אינה דורשת הרדמה כללית ומספיקה הרדמה מקומית של אזור מצומצם לשם הכנסת קטטר. לנוחיות המטופלים, ניתן להשתמש בתרופת הרגעה.

ראשית, צינור גמיש וארוך (צנתר, קטטר) מוכנס לכלי דם במפשעה או בפרק כף היד. הצנתר מושחל דרך כלי הדם עד הגעה ללב, והוא מונח בפתחם של העורקים הכליליים, העורקים המזינים את שריר הלב. תכשיר המכיל יוד מוזרק לעורקים דרך הצנתר, ובמקביל מצלמים את כל אזורי הלב באמצעות וידאו רנטגן. בתהליך זה, מתקבלות תמונות של העורקים הכליליים אשר "מוכתמים" בחומר ניגוד שהוזרק, והן מספקות מידע לגבי המבנה ומצב עורקי הלב, כמו גם על איכות ומהירות זרימת הדם בהם.

אנגיוגרפיה תידרש במקרים הבאים:

  • התקף לב, מצב חריף בו אספקת הדם לעורקי הלב חסומה לחלוטין.

  •תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס) - כאב המופיע בזמן מאמץ ונגרם כתוצאה מהיצרות של עורק, אשר מגבילה בהדרגה את מהירות וכמות הדם המוזרם לשריר הלב.

  • בכל חשד למחלות לב כליליות.

  • כאשר מתוכננת פעולה כירורגית שאיננה בלב – במקרה זה נדרש להרחיב כלי דם סתומים או צרים על-מנת להפחית את הסיכון להתקף לב במהלך הניתוח (למשל לפני ניתוח מעי אצל חולה הסובל מתעוקת חזה).

01.04.2019

מחלות לב

בעיות מסתמים, הפרעות קצב ואי ספיקת הלב

מלבד מחלת עורקים כליליים, תחלואה לבבית כוללת גם הפרעות במבנה ובתפקוד שריר הלב (קרדיומיופתיה), מחלות של הפריקרדיום (קרום הלב) , מומים מולדים, הפרעות במבנה ותפקוד מסתמי הלב והפרעות קצב שונות.

מחלת לב כלילית עלולה להוביל בבוא הזמן לאוטם בשריר הלב (התקף לב) והיא גורמת להצטלקות (החלפת רקמת השריר ברקמת חיבור קשיחה),אשר פוגמת ביכולתו של הלב להתכווץ. פגיעה ביכולתו זו של הלב מבטלת את יכולתו לשמש כמשאבה תקינה ולבסוף מובילה לאי-ספיקת לב. אי-ספיקת לב עלולה לנבוע גם מדלקת בשריר הלב, מהפרעות קצב ממושכות או ממחלות תורשתיות שונות.

תסמיני אי-ספיקת לב כוללים צבירת נוזלים (בצקת), קוצר נשימה, חולשה וירידה בכושר גופני. מחלה זו דורשת טיפול מקיף ורב-תחומי, המשלב שימוש בתרופות לצד שימוש בקוצבי לב מלאכותיים, כמו גם במכשירים המשפרים את תפקוד המסתמים וחללי הלב.

הפרעות קצב ובעיות בתפקוד החשמלי של הלב מתבטאות בהאצה או בהאטה של קצב הלב. חלק מהפרעות הקצב הן מסכנות חיים, ולכן אבחנה מהירה שלהן היא חשובה ביותר. אבחנה של הפרעות קצב נעשית בעזרת הקלטה רציפה של אק"ג (בדיקת הולטר) במשך 24 שעות או במשך זמן ארוך יותר. המעקב מבוצע ע"י שימוש ב-ILR (מכשיר הקלטה מושתל) ולעיתים באמצעות צנתור לב פולשני.

טיפול בהפרעות קצב מטרתו להשיג הולכה חשמלית תקינה בלב וכן ביטול מוקדים המייצרים אותות חשמליים באופן שאינו תקין. בסיס טיפול הינו תרופתי, אך הוא עשוי לשלב גם השתלת קוצב לב, אשר נועד להחליף את תפקיד הלב ביצירת האות החשמלי שגורם להתכווצותו.

בכדי להתמודד עם הפרעות קצב מסכנות חיים, משתילים קוצב לב מיוחד שמסוגל לתת שוק חשמלי (דפיברילטור). במקרה חירום, מכה חשמלית מהדפיברילטור חוסמת את הפעילות החשמלית המסוכנת ומצילה חיים. קיימים גם קוצבי לב מיוחדים המשמשים לטיפול באי-ספיקת לב.

תחלואה נוספת היא פגיעה בתפקוד או במבנה של אחד או יותר ממסתמי הלב. הפרעות אלו עלולות להיגרם כתוצאה מהיצרות פתח המסתם, עקב ירידת לחץ מוגברת בין מדורי הלב או כתוצאה מאי-ספיקה ודליפת המסתם, אשר גורמת לחזרת דם לחלל ממנו הגיע במקום התקדמותו לחלל הנכון, מה שיוצר לחץ מוגבר ועומס במדורי הלב. הפרעות קצב ואי-ספיקת לב הן תוצאות שכיחות של מחלה במסתמי הלב.

במטופלים עם מחלת מסתם, נדרש טיפול תרופתי ומעקב קפדני, ובמקרה שמזוהה התדרדרות משמעותית יידרש ביצוע ניתוח להחלפה או לשחזור המסתם הפגוע. בעשור אחרון התפתחו שיטות חדשות לתיקון מחלות מסתמים מסויומות ללא צורך בניתוח. התיקון מתבצע באמצעות צנתור מיוחד: TAVI, MitraClip, TVIV ועוד.